קח את בנך

כל נברא קיבל תכונה שהיא השביל אל דרך חייו.
בתכונה זו הוא מוצא את עצמו, והיא
המסלול שנקבע לו לא מצד הגורל, אלא מצד שורשו אשר
נזרע במחשבתו הקדומה של עילת העילות.
ברבות התנועות ובהשתלשלות העולמות הנה נתגלה בתוך גוף גשמי תוכן רוחני,
ובמבט מעמיק נראה שגם בחומר נטבעה תמונת תכונתו.

גווני הצבע, רטט הקול, חומר הגוף, אם מחוספס או חלק, וכן בכל מרכיביו של הנוצר מתגלה עילתו.
אברהם אבינו נקרא "אברהם אוהבי", וכן מובאים מדרשים רבים על תכונתו העיקרית של אברהם, הרי היא מידת אהבה והחסד.

ב-10 ניסיונות התנסה אברהם אבינו, ורק באחרון אמר לו הקב"ה "עתה ידעתי". למה רק בניסיון זה הכריז עליו בורא העולם
"עתה ידעתי"?
מהו לשון "עתה ידעתי"?

ידועים דברי חז"ל על כוחו של הבורא לשאת הפכים באמרם עליו יתברך שהוא נמנע הנמנעות,
ובכך נבדל הוא מהיצורים, היות שאינו מוגבל בשום תכונה מתכונות הנבראים.
בו כלולים כל הכוחות כולם,
אך אין ריבוי הכוחות מורכב אלא נשאר הוא אחד פשוט.
במשך 86 שנה התהלך אברהם עקרי עד שהגיע ישמעאל, ובהגיעו לגיל 99 בעת
קבלת הבשורה על היותו אב המון גויים
אמר אברהם לאלוקים: "לו ישמעאל יחיה לפניך".
לשון של בקשה, ואין לומר על ראשון המאמינים שלא האמין בכוחו של הבורא להביא לו בן נוסף.
אברהם ידע את טבע תכונתו של בנו הראשון מהגר וכן את נתיב נפשו של יצחק.

הוא ידע שישמעאל הוא מקו החסד והכיר את תכונה זו, ולכן רצה שהמשכו יהיה ישמעאל.
בידעו שיצחק יהיה מצד הגבורה, תכונה שאינה תואמת לקו עבודתו שלו.

והנה הגיע העת, ואברהם צריך להתמודד פנים מול פנים עם תכונה הופכית – לשחוט את בנו ולהעלותו לעולה.
תכונת החסד משולה למים היורדים ונמשכים מהגבוה אל הנמוך להשפע ונתינה לגמול את הדלים.
לא לשחיטה ולאש העולה מעלה. אברהם מתמודד עם ניסיון שלא הולך בקנה אחד עם מסלול מידותיו,
היות שנשמתו ושורשה מקו החסד. לעשות את מעשה ההקרבה הרי זה היפוך.

עתה ידעתי – התבוננות לתפילת שחרית 

לאחר שאלוקים נוכח לדעת שאברהם עושה זאת בזריזות, וכן כאשר אמר לו "אל תשלח ידך אל הנער",
לקח הוא את האייל והעלה במקום בנו.

אמר הקב"ה "עתה ידעתי".
המילה 'ידיעה' מגיעה מלשון "ואדם ידע את חווה".
ידיעה זו היא התחברות עד שהיו לבשר אחד.
פעולתו של אברהם בניסיון העקידה הפכה את אברהם למנעה הנמנעויות.
עד הניסיון הזה, אברהם פעל לפי טבע נפשו. בניסיון זה גילה שאהבתו לקב"ה אינה מוגדרת בנתיב מסוים,
חסד או גבורה, אלא כוחותיו בטלים לרצון העליון. והיות שהרצון העליון לפעמים דורש חסד ולפעמים גבורה, לפעמים מלחמה ולפעמים הכנעה.
בניסיון זה כל מהותו של אברהם הייתה בהכנעה, וזה העניק את האפשרות לחיבור נצחי בין אברהם אבינו ע"ה לעצמות המהות לנצח נצחים.

אנו בניו של אברהם, יצחק ויעקב, ובכוחנו להיות כמוהם ולשאול "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי",
דהיינו לשאול מה צריכים ממני ולא מה אני רוצה, ובכך לסגל את היכולות לפעול בכל קו לפי הצורך.