מעבר מגולה לגאולה: כיצד איננו רק בורחים מהגלות אלא מגלים את האור שבה

 כיצד כל חוויה ואתגר בחיינו יכולים להתברר ולהפוך לחלק ממסע הגאולה האישית והכללית שלנו,
תוך גילוי הכוחות הפנימיים וההשגחה הפרטית.
הצטרפו אלינו למסע עמוק ומשמעותי שבו הגלות עצמה מתבררת כמסלול בלתי נפרד אל הגאולה

הנקודות העיקריות

1. הקשר בין גלות לגאולה: הגאולה אינה נפרדת מהגלות, אלא היא הבנייה והשלמת כל מה שנלמד ועברנו בגלות.
2. אין לברוח מהגלות: ההבנה שכל נקודה בגלות מביאה אותנו להבנה ולבירור עמוק יותר
צריכה להיות נוכחת. הקשיים והניסיונות בגלות הם חלק מתהליך הגאולה.
3. לקחת את כל מה שנלמד: כל הידע, הכוחות, ההבנות והניצוצות שנרכשו בזמן הגלות צריכים להיות חלק מהגאולה.
אין לשכוח או להדוף את מה שנרכש בתקופת הגלות.

4. הכנסת הא': הא' מסמלת את הכנסת האמונה, הביטחון וההשגחה הפרטית לכל מצב וניסיון בחיים. דרך זה, הגלות עצמה מתבררת ומתעלה.

5. עבודה אישית: כל אדם צריך לעבוד על חלקו, להבין היכן הוא מרגיש מצרים נפשית או רוחנית ולפעול להכניס לשם את האור האלוקי.

6. הכוחות כבר קיימים: הכוחות להוציא אותנו מהגלות הפנימית כבר קיימים בתוכנו, עלינו להשתמש בהם לבירור העליה הרוחנית.

בסופו של דבר, המטרה היא להחדיר את האור האלוקי לכל פינה של חיינו,
לקחת את כל הלימודים וההתמודדות איתנו ולהתקדם לגאולה שלמה, אישית וכללית.

קודם כל, צריך לדעת שהגאולה אינה אומרת שכל מה שאספנו עד היום, וכל מה שעבדנו,
הולך לאיבוד. ההפך הוא הנכון – הכל נשאר איתנו, ורק מתווסף הגילוי שהאל היה פה כן. בעצם, אנו צריכים לקחת את הא' ולהכניס אותו פנימה,
להכניס את אלופו של עולם, כמו שאמרה גברת אסתר. אין צורך לשבור את ה'גולה' שבאותיות,
זו כל העבודה שעשינו עד היום.

 

כאשר מסתכלים על העבודה שלנו במשך היום יום, אנו אומרים
"בואנה, זה גלות, אנחנו נמצאים בגלות". כיצד יהפוך המצב הזה מגלות לגאולה?
עד השיחה הזו של הרבי, יכולנו לחשוב שהגלות הולכת להיעלם ושנאמר לכל מה שקרה עד היום להתחיל מחדש.
אך בשיחה הזו הרבי מחדש שכל מה שעשינו ייראה לנו באופן הרבה יותר נעלה ונפלא.
הרבי אומר שזה רק להכניס את הא', לא לבטל את הגלות, אלא להוסיף ולהכניס את הא'.

 

הרבי מסביר עניין נוסף לגבי לאג כי נבין. אני רוצה לקרוא מבפנים כדי שנהיה רלוונטיים לרצף.
כיצד בתה גולה הקדוש ברוך הוא בעל הבית ומנהיג את העולם וגם את ענייני הגלות?
כי אם בא עכשיו משיח והופך את כל העולם לעולם חדש, אז מה נאמר?
עד עכשיו היה מישהו אחר שניהל את העולם? כשהמשיח
בא ולוקח את המושכות הוא לא נהיה האלוהים החדש –
הוא פשוט חושף שהקדוש ברוך הוא ניהל את הכל מלכתחילה.

 

כאשר אנחנו, בתור אנשים שגרים בעולם הזה הגשמי, קשה לנו להרגיש בבית.
בגלות הזו אנו לא מרגישים בבית. מה ההבדל בין גלות לגאולה? מה זה גולה? בימי קדם הרומאים,
או המלך סנחריב שהתחיל מלחמות, הוא היה כובש מדינות ולוקח חלק מהאנשים ושם אותם בכלי גרמניה או בבל,
מפזר אותם כך שכל אחד מרגיש חלש ולא מצליח להתחבר לביתו.
גלות היא כאשר אינך מרגיש בבית, והצורך הוא לעבור מגלות לגאולה על ידי הכנסת האל לתוך חיינו היומיומיים.
בבית. אך מי לא מרגיש בבית? אנחנו לא מרגישים בבית. מבחינת האמת של העולם,
הקדוש ברוך הוא נשאר איתנו. כתוב שאף על פי שהקדוש ברוך הוא הגלה אותנו, הוא גלה איתנו יחד.
לעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא ישיב את שבותנו, כלומר, הוא שב איתנו יחד מהגלות.
אין לו בית מקדש, אין לו משכן, אבל מה זה אומר?
זה אומר שהוא תמיד היה איתנו, השכינה תמיד הייתה איתנו.
מצד הקדוש ברוך הוא הוא תמיד היה פה,
אבל מצדנו, אנחנו נמצאים בגלות.

 

חז"ל לימדו אותנו שהגלות היא כמו בנים שגלו מעל שולחן אביהם.
אנחנו מרגישים שאנחנו לא על שולחן אבינו, אלא על שולחן של מישהו אחר.
ההבדל בין הגלות לבין הגאולה הוא שהקדוש ברוך הוא מתגלה ואז כל יהודי מרגיש בבית.
ברגע שהקדוש ברוך הוא מתגלה, כל יהודי מרגיש את נוכחותו גם בקשיים וגם בהצלחות,
אפילו יותר בקשיים מאשר בהצלחות.

 

הבנת הגאולה היא קודם כל להבין שעולם כמנהגו נוהג. הכל נשאר אותו דבר,
וזה יכול להיות מאוד מייאש כי רצינו לראות שינוי, מציאות חדשה. אלא שעלינו לשנות את הגילוי ואת רמת הגילוי של הקדוש ברוך הוא. יש רמה של הסתר ויש רמה של גילוי.
כמה הקדוש ברוך הוא מתגלה אליך, זה בעצם מדד הגאולה. אם אתה לא מרגיש שהקדוש ברוך הוא איתך, אתה בגלות. אם אתה מרגיש שהקדוש ברוך הוא איתך, אתה בגאולה.
ואם אתה רואה שהקדוש ברוך הוא מתגלה גלוי לכל בשר, שאפילו הגוף מרגיש נוכחותו, הרי שזו גאולה אמיתית.

זה דורש לך לראות זאת לא רק בעיני השכל, אלא בעיניים הגשמיות.
ובאותו רגע ייראו כל בשר
ויתברר שאין יותר ויכוח. היום, כשמישהו אומר שהוא מרגיש את הקדוש ברוך הוא,
עלול לבוא מישהו ולטעון ההיפך.

שני אנשים יכולים לחוות את אותה מציאות, אך התפיסה שלהם יכולה להיות שונה מאוד: אחד מרגיש שהכל אלוקי והשני מרגיש שהכל גלותי. ההבדל נעוץ בקשר שלהם עם הקדוש ברוך הוא, בכמה הם חשים אמונה וביטחון, ובכמה הם רואים את נוכחותו בחייהם. כל זה קורה בעיני השכל.

 

בגאולה, לעומת זאת, לא יהיה צורך בפרשנות. נראה "וראו כל עמי הארץ" ו"וראו כל בשר". זהו ההבדל העיקרי בין גאולה פרטית לגאולה כללית. בגאולה פרטית, יכול להיות אדם שכבר היום חי בגאולה; הכל מסתדר לו, הוא מרגיש טוב גם בזמנים קשים ומחזיק באמונה וביטחון אמיתי שהכל יסתדר. יש אנשים כאלה, שהכל אצלם מתנהל על פי ההשגחה הפרטית.

 

בגאולה כללית, אין יותר שאלות ואין צורך בשכנוע ש"המשיח פה"; כולם יודעים זאת באופן ברור. כאשר כל אחד ירגיש שהקדוש ברוך הוא איתו כל הזמן, זו תהיה גאולה כללית.

 

קיימת מחלוקת בין הבעל שם טוב והרמב"ם לגבי ההשגחה האלוקית – האם הקדוש ברוך הוא משגיח רק על הצדיקים או גם על הבריות הקטנות ביותר כמו החיות, הזחלים והעלים. הרמב"ם טוען שההשגחה היא רק על הצדיקים, ואילו הבעל שם טוב סבור שההשגחה היא על הכל. הרבי מבאר את החיבור בין שתי הדעות: הבעל שם טוב מדבר מצד הקדוש ברוך הוא, שההשגחה שלו מקיפה כל בריה ובריה.

 

מכך, ניתן להבין שגאולה פרטית היא כמו מצב שבו כל תנועה בעולם נובעת מהקדוש ברוך הוא. הגאולה האמיתית תגיע כאשר גם הזחל הקטן ירגיש שהקדוש ברוך הוא משגיח עליו, וזהו מצב של גאולה כללית שבו המשיח יגיע ולא יהיו יותר שאלות.

 

הרבי מדבר על הצורך לשלב את הגולה עם הא', כלומר להכניס את האלוקות לתוך המציאות שלנו ולראות את הקדוש ברוך הוא בכל דבר, גם בקשיים. אפשר להבין את תחושת הטראומה והקושי שמלווה את הגלות, אבל הרבי מסביר שיש לשלב את זה עם הגאולה ולראות את היד האלוקית גם במצבים הקשים ביותר. כך נוכל לצאת מהגלות וגם לסחוב איתנו את האורות ואת הלימודים שצברנו דרך ההתמודדויות והקשיים, ולא רק להיפטר מהם.

 

למה אנחנו צריכים לסחוב ולהישאר עם הא'? הרבי אומר שהגאולה אינה מתבצעת רק בכך שמחסלים את הגלות, אלא הגאולה נעשית באמצעות העבודה בגלות. כלומר, יש קשר בין הגלות לגאולה – הגלות מהווה חלק מהיסודות והתשתית של הגאולה.

 

יכלת לבחור להתחיל מחדש, כאילו לא היו קשיים וגלויות, כאילו לא היו חלקים מהעבר. ניתן לדמיין מצב שבו מישהו מתחיל מחדש עם זהות מזויפת בלי קשר למי שהיה קודם. אך הרבי מדגיש שאין להתעלם מהעבר, אלא להשתמש בו לבניית העתיד.

 

הגאולה נעשית באמצעות העבודה בגלות. כמו שהמילה "גאולה" בנויה מרוב אותיות "גולה" עם תוספת האות א'. עלינו לשמור את הגולה כחלק מהבסיס של הגאולה, משום שהיסודות של הגאולה מצויים בגלות.

 

הרבי מציין שעם ישראל בעומדנו בערב הגאולה צריכים לפעול ולהכניס את הא' פנימה. החידוש של הגאולה מתחיל לא מהיום, אלא מתקופת מצרים. אז היה שעבוד, ובמכה האחרונה אמר הקדוש ברוך הוא למשה שכל אחד מעם ישראל יבקש מהשכנים כלי כסף וזהב.

 

אם היית מציע לאסיר שמשתחרר לאחר שנים בכלא לקיחת נכסים, עלול הוא להגיד "אני רוצה רק לצאת מכאן, עזוב אותי מהכסף". זו מחשבה של מישהו שלבבו מחוץ למשחק. למעשה, אם זה היה בר דעת, הוא היה מבין שכדאי להמתין ולעבוד גם בעבור הנכסים האלה כי זה חלק מהגאולה.

 

המסקנה היא שלמרות שהגלות קשה ומעייפת, יש לשמור על הקשר עם הגלות ולראות את ההתקדמות שהיא מאפשרת. כך נבנים יסודות הגאולה, ובצאתנו מהגלות נעשה זאת לא רק בנפילה עצמית, אלא בטיפוס שמבוסס על מה שהשגנו ועברנו בגלות.

 

לך פה עדיין מה לעשות. יש לך מה לקחת מתוך הגלות, ומה אתה צריך לקחת? ממצרים.

 

מה זו מצרים? מצרים זה מלשון מֵצַר וגבול, המקום שבו אתה מרגיש הכי מוגבל, הכי דחוס. שמו אותך בפינה ואתה משתוקק להשתחרר ממנה. בעצם, בגלל שאתה בפינה הזו, אתה מוכן למחוק את כל מה שהיה עד עכשיו רק כדי לצאת משם.

 

הרבי אומר שאנחנו רואים מהבקשה של הקדוש ברוך הוא למשה שיבקש מעם ישראל לחכות עוד יום אחד ולבקש מהשכנים כלי כסף וזהב. העניין הזה לא התחיל רק בציווי למשה, אלא עוד מאברהם אבינו. נאמר לו ש"עבדו וענו אותם ארבע מאות שנה ולאחר מכן יצאו ברכוש גדול".

 

למה הקדוש ברוך הוא מתעקש שעם ישראל יצא עם כסף וזהב? לפי הקבלה והאריז"ל, יש משמעות עמוקה לכך. המילים "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" מתפרשות אצל האריז"ל כרפח מת. מה זה רפח? רפח זה מספר 288, המסמל את הניצוצות הקדושים שצריכים להתברר ולעלות מהמוות (מת), מהנפילה.

 

האריז"ל מסביר ש"מוות" הוא למעשה נפילה – כל מי שנופל מדרגתו הרוחנית או מכל מצב רוחני שהיה בו, נחשב "מת". זהו מצב שבו אדם שהיה ברמה רוחנית מסוימת או במצב טוב ואיבד אותו נחשב שנפל בדרגה.

 

אז, כשאנחנו מדברים על גאולה, מדובר לא רק ביציאה פיזית מהגלות, אלא גם בשימור ותיקון כל הניצוצות וההתמודדויות שעברנו בדרך. הקדוש ברוך הוא רוצה שלקחנו איתנו את כל מה שלמדנו והתמודדנו איתו בגלות,
כדי שהגאולה תהיה מלאה ושלמה, מכילה את כל הרמות והחוויות שעברנו, ושהן תהיינה חלק מהתהליך של עלייה והתעלות רוחנית.

 

 

כמו בנפילה רוחנית, ניקח לדוגמה את יעקב שברח מעשו. עשו שלח את בנו אליפז להרוג את יעקב. אליפז, כששמע זאת, לא היה מסוגל לבצע את הרצח משום שגדל על ברכי אברהם. במקום זאת, יעקב הציע לאליפז לקחת את כל רכושו וכך ייחשב כמת, שכן אז היה יורד מהדרגתו כאדם בעל אמצעים.

 

מכאן נבין שחלק מהעניין של "מת" במשמעות של רפח מת (ניצוצות שנפלו ושנפצלו) הוא בעצם נפילה מדרגה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם עם הרבה אור ומעט כלים, וכך נגרם לשבירת הכלים מכיוון שהם לא עמדו בעומס האור. כתוצאה משבירת הכלים, הניצוצות הללו הגיעו לעולמנו הגשמי. כל דבר גשמי מכיל ניצוצות אלו והם למעשה מסתירים את האור האלוקי.

 

כאשר רואים דבר גשמי, רואים בו משהו שמכסה על הקדוש ברוך הוא במקום לגלות אותו. לדוגמה, אדם שמרכיב משקפי שמש רואה תמונה שקופה אך מסתירה את האור האמיתי. כך גם בעולם הגשמי: החפצים והברואים מכסים על האור הקדוש.

 

עם ישראל במצרים מבצע את בירור הניצוצות על ידי לקיחת כלי הכסף והזהב, פעולה שמסמלת את לקיחת הניצוצות שהיו צריכים להתברר ולהתעלות. לפי כתבי האריז"ל, לאחר חטא האדם הראשון, פרש מאשתו והגיע למצרים, ושם התפזרו הרבה ניצוצות קדושה. לכן עם ישראל הגיע לשם כדי להוציא ולברר את אותם ניצוצות.

 

הקדוש ברוך הוא ציווה למשה ולאחר מכן נאמר בהלכה שלא לשוב למצרים. זאת משום שכל ניצוץ אלוקי שיש בנו עבר תהליך ברור והשבה, ומצרים כסמל לגלות ומגבלה תם תפקידה. זהו חלק מהתהליך שבו אנו מבינים שהכלים והתיקונים נוצרו גם מתוך השברים והנפילות, והדרך לגאולה עוברת גם דרך השמירה על הזכרונות והתנסות העבר כחלק מדרך המלכים לגאולה מושלמת ושלימה.

 

 

בכל מקום שהסתיים בו עבודת הבירור ואין יותר ניצוצות לברר, אין צורך להיות שם יותר.

 

חז"ל שואלים מדוע הקדוש ברוך הוא הפיץ את עם ישראל בכל העולם בזמן סנחריב,
שגירש יהודים למקומות כמו ברבריה (גרמניה של היום) ובבל. לדבריהם, הקדוש ברוך
הוא עשה זאת כדי שישראל יאספו נשמות גרים, כאלה שלא היו יהודים והפכו ליהודים בזכות תנועת החסידות.

 

נשמות הגרים הללו הן ניצוצות קדושה שנפלו בזמן שבירת הכלים והתמקמו בדברים גשמיים רגילים – אוכל, מחשבים,
כל הדברים שבהם נמצאים ניצוצות של קדושה. עם ישראל, בפעולתו בעולם, מברר ומעלה את הניצוצות
הללו חזרה לקדושה על ידי פעולה בעולמנו הגשמי ושימוש בו למטרות קדושות.

 

אחד שיש לו עבודה, עובד כדי להתפרנס, ינסה לגלות את האלוקות שמסתתרת מאחורי הגשמיות שהוא עושה.
עבור אדם שמחנך ילדים, מלמד תורה, או עובד בעבודות מצווה, העבודה היא בגילוי ישיר של הקדוש ברוך הוא.
עבור אחרים, עבודות מתבצעות בגשמיות רבה יותר, ואז הם מגלים את האלוקות דרך נתינת צדקה מכספם.
כאשר הם נותנים צדקה, הם מגלים שעל כל מה שעבדו עליו, זיעתם ועבודתם, נבנית קדושה.
הצדקה מגלה את האלוקות שמסתתרת.

 

בכל דבר גשמי יש ניצוץ שמחכה להתגלות. על ידי ברכה או קיום מצווה,
אנו חושפים את הניצוץ האלוקי שמתחבא בדבר גשמי.

 

ישראל במצרים בברור הניצוצות לקחו את הזהב והכסף שהיה בהם ניצוצות אלוקיים שנפלו בעקבות שבירת הכלים.
הניצוצות הגיעו למצרים לאחר חטא אדם הראשון שגרם לפיזור ניצוצות הקדושה.
השאיפה הייתה שאדם הראשון ועם ישראל יגיעו למצרים כדי להוציא את הניצוצות הללו.

 

כשעם ישראל הגיע לים סוף, הקדוש ברוך הוא אמר למשה שלא יראו את המצרים עוד.
בהלכה נאמר שאסור לחזור למצרים, כי כל בירור הניצוצות כבר הושלם שם. ברגע שנגמרה העבודה במקום מסוים, אין צורך לחזור לשם עוד.

 

לכן, אנחנו יורדים לגלות עם משימה מיוחדת – לקחת מהגלות את הניצוצות.
אנו לא יכולים לבטל את הגלות כי אחרת אנו מבטלים את מטרת בריאת העולם – לברר ולהעלות את הניצוצות הללו לקדושה.

 

כשהתורה מדברת על גלות יעקב, חז"ל מסבירים שיעקב היה צריך להגיע למצרים בשלשלאות של ברזל,
אך הקדוש ברוך הוא ריחם עליו ולכן שלח אותו בדרך יוסף. ההגעה למצרים נבעה
מהמעשה של מכירת יוסף, למעשה מעשה אלוקי נסתר מאחורי הבחירה האנושית.

 

אם היה אמור להתקיים האיום של גלות עם ברזל, הקדוש ברוך הוא התערב ושלח את יעקב בדרך אחרת על ידי מכירת יוסף.
כך נתבטאה רחמנותו של הקדוש ברוך הוא והשגחתו בעולמנו הגשמי,
ותהליך הגאולה הוביל לשחרור עם ישראל ולהוצאת ואת ניצוצות הקדושה.

 

התקלה שהם מכרו את יוסף גרמה לירידתו למצרים. לאחר כל השנים שהוא שהה שם, כשיעקב אבינו הסתלק (אם כי יעקב עצמו לא מת, על פי המסורת), האחים חששו שיוסף יעניש אותם. אך יוסף אמר להם: "הנכם חשבתם עלי לרעה,
אך לא אתם שלחתם אותי אלא האלוקים." יוסף, בהבנתו העמוקה את התוכנית האלוקית, ראה את השגחת ה' בכל מה שקרה לו,
כולל מכירתו למצרים.

 

יוסף יצר מצבים שבו האחים, במיוחד יהודה, יוכלו לעשות תשובה על מה שעשו.
הוא דאג שיהודה יציע את עצמו לעבד במקומו של בנימין, מהלך שמוביל לתשובה כנה ולהכרת החטא.

 

מהסיפור של יוסף, אנו לומדים איך כל שלב בגלותו נועד ללקט את הניצוצות הקדושים במצרים
ולהקל על הגלות העתידית של עם ישראל. המהלכים האלוקיים, שהיו נסתרים מאחורי הפעולות האנושיות,
מצביעים על כך שכל מהלך חיינו מונחה ביד ה' ותוכניותיו.

 

כשהגיע הזמן לים סוף, הקדוש ברוך הוא אמר למשה שלא יראו את המצרים עוד. למה?
כי כל ניצוץ קדושה שצריך היה להתברר במצרים כבר התברר, ואין צורך לחזור לשם.

 

כשהקדוש ברוך הוא הפיץ את עם ישראל בעולם בזמן סנחריב,
הוא פיזר אותם לשם איסוף ניצוצות הקדושה שנמצאו במקומות שונים.
הגלויות הללו כוללות פעולה בגשמיות, חינוך, עבודה ופעלת חסד כדי לאסוף
ולברר את הניצוצות שממתינים להתברר.

 

העבודה בכללותה מתבצעת על ידי גילוי האלוקות בדברים הגשמיים,
בין אם זה על ידי עשיית מצווה, נתינת צדקה או פעולות שמכילות ערך חיובי.
כל פעולה מגלה את הקדוש ברוך הוא בעולם, ואף במקומות שנראים
רחוקים מקדושה – אם נשליך את הניצוצות החוצה ונמשיך לגלות.

 

כך, העניין של גלות וגאולה תלויים בהבנתנו שכל שלב וכל פעולה בעולם הגשמי משולבת בתוכנית האלוקית.
כל ניצוץ שמתגלה על ידינו מוביל לקירוב הגאולה ולהבנת תפקידנו באיסוף ובבירור אותם ניצוצות.

 

מצב זה מסקרן כי הוא מזכיר לנו שהעולם הזה, עם כל הפשטות וההתמודדויות שבו,
הוא חלק בלתי נפרד מהעניין האלוקי. כל ניצוץ שמתגלה מגלה חלק נוסף מהקדוש ברוך הוא, בעולם הזה ובעולם הבא.
השיעור העמוק כאן הוא שבכל פעולה שלנו,
בגלות ובחיים היומיומיים, מופיעה השגחת ה' והצורך להבין שכל פעולה נושאת בחובה ערך אלוקי.

 

ההבנה של איחוד אמיתי בין העולם הגשמי לרוחני באה לידי ביטוי גם בשיטת החינוך שלנו
וביחס לעשיית המצוות. כמו בנישואין, האיחוד האמיתי בין איש ואשה מורכב גם מהחלקים היפים וגם מהקשיים. כך גם הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא
כולל את כל חלקי עולמנו, הגשמיים והרוחניים, ומשלב אותם לאיחוד שלם ואמיתי.

 

האיחוד האמיתי מתחיל כשגם הדברים התחתונים והפחות מושלמים של
כל אחד מבני הזוג נחשפים ומתקבלים ביחד עם הדברים הטובים. אם מסתירים את הבעיות ולא מדברים עליהן,
האיחוד אינו אמיתי. יש תמיד מסך שמסתיר.
ילד שבורח מבית הספר מסתיר משהו, וברגע שזה מתגלה, ההורים יכולים לעזור לו.
כשאדם מסתיר דברים, אין איחוד אמיתי ביניהם.

 

כך גם לגבי הקדוש ברוך הוא. לפעמים אנו מרגישים שנתונים במקומות תחתונים ואף מוכרים את האח שלנו,
אבל הקב"ה נמצא אתנו יחד גם באותם מקומות. עלינו להבין ולהכיר במקומות הנמוכים שלנו ולברר אותם,
להעלות אותם למעלה. כשאנו עושים זאת, אנו יוצרים איחוד הרבה יותר גבוה ומשמעותי.

 

ברגע שאדם מקבל את המגרעות שלו ועובד עליהם כדי לשפר את עצמו,
הוא מתקרב יותר לקדוש ברוך הוא ומעלה את עצמו לרמה גבוהה יותר.
לכן, אין להתכחש למקומות הנמוכים שבנו, אלא להכיר בהם, להעלות אותם על פני השטח ולטפל בהם.

 

כשמדובר בנפש הבהמית והנפש האלוקית שלנו, יש אנשים שמתקשים ליצור קשר ביניהן.
מצד אחד הם צדיקים בבית הכנסת ובשיעור תורה, אך בחיי היום-יום מתמודדים בקשיים רבים.
חשוב להכיר בכך שיש לנו נפש בהמית ולהבין שצריך לעבוד על הקשר בין הנפשות הללו.
יש לזכור שגם אם הנפש הבהמית שלנו סוחפת אותנו למקומות גרועים, עלינו לזכור את הנפש האלוקית ולשאוף לשפר את עצמנו.

 

לדוגמה, כאשר יש ערבוב של אנשים בעלי רקע שונה באירוע מסוים,
צריך לנסות לחבר את כולם לכיוון רוחני. אין להתעלם מהמקומות הנמוכים,
אלא לנסות לשלב אותם ולהפוך אותם לחלק מהתהליך הכללי.

 

הרבי מסביר שעלינו לקחת את כל הדברים החומריים והגשמיים ולהעלות אותם לגאולה.
כך גם ביציאת מצרים – עם ישראל לקח עמו את כל הניצוצות הקדושים ממצרים. אפילו למצרים דאג הקב"ה שתהיה להם גאולה.

 

לאחר שהקדוש ברוך הוא שבר את מצרים בעשר המכות, המצרים עצמם הביאו את הכלי כסף
והזהב לעם ישראל מרצונם. כאשר מודלק עץ שלא נדלק בקלות, שוברים אותו מעט ואז הוא נדלק.
כך המכות ששברו את מצרים עזרו להבעיר את הרצון שלהם לתת לעם ישראל מרצונם.

 

הקדוש ברוך הוא לא הרג את כל מצרים, אלא את הבכורות בלבד,
כדי שהמצרים הנותרים ירצו לתת את רכושם לעם ישראל מרצונם.
זה מלמד שאם אנו מתמודדים עם המציאות בצורה נכונה, כל המציאות תדחוף אותנו לקחת את מה שמגיע לנו ולפעול לקראת הגאולה.

 

הגלות הזו נועדה להרים אותנו, ללמוד להכיר את כל המרכיבים של העולם התחתון ולברר אותם.
בכך אנו מתקרבים לקדוש ברוך הוא ויוצרים גאולה אמיתית ושלמה.

 

המציאות כולה מבקשת את הפדיון משועבוד הגלות, וכל הדברים הגשמיים מחכים לך
שתוציא אותם כבר מהגלות. יש דברים רבים בחיים שלך שאתה מרגיש שאתה תקוע בהם,
דברים שמצרים אותך נפשית ורוחנית. המצרים הזה יכול להיות בעיה או מכשול,
אך הבעיה האמיתית היא שאתה נותן לחשיבותם יותר מדי משקל.

 

הרבי מציין שאתה יכול לתת למצרים מכות, על ידי הכנסת אור אלוקי, אמונה וביטחון.
במקומות הנפשים שבהם אתה מרגיש תקוע, תתחיל לברר ולחפש את
הנקודות שמפריעות להוציא אותך מהמצרים הזה. גם המצרים שלך רוצים שתצא לחופשי,
והמציאות כולה זועקת כבר לגאולה.

 

הרבי מסביר שהבעיה היא הגלות הפנימית של כל אחד ואחד מאיתנו.
אנחנו לא מבינים שלמעשה יש לנו את כל הכוחות הדרושים לגאולה. הכוחות שלנו כבר מתגלים ואנחנו צריכים לפעול על פי זה.

 

לדוגמא, הרבי מדבר על כך שעלינו לברר את המקומות בהם אנחנו מרגישים פחד ומחסור ולהניח בהם אמונה וביטחון בהשם.
בכל פעם שנחזק את עצמנו באמונה וביטחון באותם מקומות, נרגיש כיצד המצרים הזה אינו מגביל אותנו אלא מגלה אותנו יותר.

 

האדם חווה ניסיונות שמחביאים בתוכם את גילוי הכוח העצמי שלו. התהליך הזה, שבו אנו עובדים על החולשות והקשיים
הפנימיים שלנו, הוא מה שמאפשר לנו לצאת מהמצרים ולהתקדם לגאולה. ובזמן הגאולה, נבין שצריך להכיר תודה על כל סתירה וסטירה שהקב"ה נתן לנו,
מאחר שהם היו אלו שעוררו אותנו ויצרו את התעוררותנו הרוחנית.

 

בכל יום חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא היום ממצרים. כלומר, כל ניסיון וכל אתגר שנפגש בהם,
הוא בעינינו מצרים חדשה. הכוחות והלימודים שהשגנו מהניסיון הקודם צריכים
ללוות אותנו ולהיות חלק מהכוח שלנו להתמודד עם המצרים הבא.

 

כך, אומר הרבי, עלינו לקחת את אותו מוסר השכל ואת הכוח שקיבלנו מהניסיון הקודם ולהתקדם איתם קדימה.
אם נשכח את מה שלמדנו ומה שהשגנו, נהיה כמו מישהו שמשאיר מאחור את כל מה שנותנים לו.

 

על מנת להגשים את עבודת האדם ולהגיע לגאולה פנימית, עלינו להבין שכל מכשול וכל מצרים
שיש לנו הוא חלק מהמסע שלנו. עלינו לקחת את כל מה שקיבלנו מהניסיונות הקודמים ולהשתמש בהם כדי לעבור לשלב
הבא ולהשיג את הגאולה האישית והכללילת.
רק על ידי עבודה מאומצת והכנסת האור האלוקי לכל הפינות חשוכות של חיינו,
נוכל לצאת מהמצרים הפרטי שלנו ולהפוך את כל העולם למקום של גאולה ואור.

 

אם נסכם את הדברים בקצרה, העולם נוהג לתהות מתי יבוא המשיח ומתי נצא מהגלות שלנו.
במסר שהרבי העביר בשיחה זו, הוא מציין שעלינו לשמר את כל חלקי הגלות כדי להביא את הגאולה האמיתית.

 

אין לברוח מהעבודה בגלות ולהגיד שהכול כבר מוכן. עלינו לקחת איתנו את כל מה שעברנו בגלות – כל הניצוצות,
הכוחות, ההבנות והרגשות שהתעוררו בנו במהלך התקופה הזו. הא' לבדה לא מספיקה;
צריך לקחת את כל האותיות, את כל החוויות והלימודים שהשגנו.

 

עבודתנו היא להכניס את הא' – שהיא האמונה, הביטחון וההשגחה הפרטית – לכל אחד מהניסיונות שאנו עוברים.
לאחר שעברנו את הניסיון ושהשלמנו את הגאולה האישית שלו, עלינו לקחת כל מה שלמדנו ולהתקדם הלאה.

 

בסוף, כל אחד מאיתנו צריך לעשות את הדבר הקטן שהוא צריך לעשות, ובזכות המאמצים האישיים והקולקטיביים שלנו,
נזכה לגילוי המשיח שיבוא ויפרוץ בקרבנו.